מאת ליאור כרמל, יועץ ארגוני
הקדמה
בתחילת שנת 2008, בדיוק עם סיום תפקידי כמנהל ההקמה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, קיבלתי שיחת טלפון מגורם במשרד הבריאות, והלה הסב את תשומת לבי לכך שבישראל קיימת תופעה חברתית הדומה מאוד בתוצאותיה לתופעת התאונות בדרכים וגובה כ-450 הרוגים ואלפי פצועים מדי שנה – תופעה שכלל לא הייתי מודע לממדיה – תופעת ההתאבדות.
לאחר תהליך מיון ממושך זכיתי לנהל את הפיתוח ואת כתיבת ההמלצות לממשלה בדרך להקמת תכנית לאומית למניעת התאבדות בישראל ואף להיות מנהלה הראשון מטעם משרד הבריאות וג'וינט ישראל.
פרק זה הוא סיכום של למידה, מחקר, התרשמות וחוויית משש שנות עבודה מרתקות וחשובות. הפרק אינו מתיימר להיות פרק מדעי, אלא סיכום תמציתי ואמין המתבסס על מחקרי עבר, על תכניות מהעולם, על תכניות מישראל, על עבודת הפיילוט, על המחקר המלווה לפיילוט, על ההמלצות ועל תפעול התכנית בחודשים הראשונים ללידתה.
הפרק מחולק לשלושה חלקים:
- תיאור וניתוח המציאות טרם היציאה לדרך – שלב הלמידה המקדים
- תיאור וניתוח התגבשות מערך הפיילוט – שלב התכנון, הביצוע וגיבוש ההמלצות
- התכנית הלאומית למניעת התאבדות הלכה למעשה – חזון ויעדים
