לנהל בית ספר הוא אחד מהתפקידים המורכבים ביותר בתפקידי הניהול אם לא המורכב שבהם! די לקרוא את מסמך "תפיסת תפקידו של מנהל בית הספר" של משרד החינוך על מנת להבין את רמת הציפיות מהתפקיד מחד ולהביט על החברה הישראלית והשינויים הטכנולוגים מאידך כדי לדעת מהו האתגר בתפקיד "מנהל בית הספר" כיום.
רק עם הכניסה לתפקיד מבינים מנהלי בתי ספר חדשים את הפער העצום בדרישות, במיומנויות, בלחץ ובהיקפים בין תפקיד מנהל בית הספר לתפקידי ניהול אחרים במערכת ( סגנים, מרכזי שכבות ועוד) בכלל ומתפקידי הוראה בפרט.
מנהל בית ספר משול למפקד אשר נמצא בקרב כל העת, אבל אין לו את הפריבילגיה להתכונן, להתאמן, לבנות את הכוח ולהפעיל את הכוח בעיתוי המושלם.
מנהלי בתי ספר נמצאים בקרבות יומיומיים בזירות שונות:
- זירת התרבות הישראלית: החברה הישראלית הינה חברה בעלת מרכיבי תרבות וולגריים, אלימים, תחרותיים והישרדותיים אשר באים לידי ביטוי בהתנהגות הילדים וההורים בבתי ספר כלפי: חבריהם, הצוות החינוכי והנהלת בית הספר.
- זירת השינויים הטכנולוגים: התפתחות האמצעים הטכנולוגים להפצת והטמעת מידע אשר מייתרים את המבנה המסורתי של בית הספר ומצריכים שינויים וחשיבה מחודשת כל העת על אופן ההתנהלות של בית הספר כמוסד להשכלה וכמוסד חינוכי, וזאת לאור העובדה שמספר רב של מורים (בעיקר הוותיקים) לא מצליחים לגשר על השינויים ומהווים עול מקצועי על המערכת.
- זירת משרד החינוך: קביעת מדדים כמותיים אשר משקפים פן שטחי של פעילות ועבודת בית הספר ללא יכולת מדידה של בית הספר כמערכת מסועפת ומורכבת אשר מדגיש באופן מוחלט את הצד ההשכלתי על פני הצד החינוכי. בנוסף משרד החינוך לא מעמיד מערכות תמיכה שוטפות למנהלים בצורה שיטתית ומספקת.
- זירת הרשות המקומית: רצון לשליטה ומעורבת בקביעת סדר העדיפויות בבית הספר תוך הפעלת לחצים מגורמים פוליטיים ברשות ובמקרים רבים תוך הפעלת לחצים לא לגיטימיים ולא מוסריים.
- זירת חדר המורים: חדר המורים הוא עיסה דביקה של תהליכים פוליטיים וחברתיים בין מורים לבין עצמם ובין המורים להנהלה וזאת מכיוון שהמורים מוצאים עצמם כל שנה מחדש בסיטואציה של חוסר וודאות ובתחרות באשר להיקפי המשרה, הצוותים והכיתות. לזה ניתן להוסיף כ10%-14% מהמורים אשר נמצאים בשבתון בכל שנה נתונה.
- זירת ארגון/הסתדרות המורים: הסכמי עבודה נוקשים ללא יכולת לתגמל מורים טובים ולהדיח מורים אשר לא מכבדים את נהלי בית הספר ולא עומדים ביעדים. בנוסף, בהתאם להסכמים מידי שנה מוקצה יום היערכות אחד בלבד למורים לפתיחת שנת הלימודים. יום היערכות אחד מזמן בעיות, חוסר ארגון וחוסר מוכנות מיטבית של בית הספר לפתיחת שנת הלימודים.
- זירת המשאבים: משאבים חופשיים דלים העומדים לשיקול דעתו של מנהל בית הספר ביחס לרמת הדרישות ולמספר התלמידים עם יכולת מוגבלת לניידות בין סעיפי תקציב.
- זירת משאבי האנוש: לאור הפיחות במעמד המורה והשכר ההתחלתי הנמוך רמת המוכנות של המורים בכניסה לתפקיד לא גבוהה ומספר המורים אשר פורשים בשנים הראשונות מאי התאמה, השכר הנמוך או הקושי להתמודד בזירות השונות גבוה במיוחד (20%-30%).
- זירת ההורים: הורים נוטשים אשר נעלמים לילדים ובית הספר מחד והורים אשר רואים בבית הספר מוסד נותן שירותים ולא מערכת חינוכית מאידך.
- זירת הרשתות החברתיות: כתיבה פומבית ואישית ברשתות החברתיות על בית הספר, המורים ומנהליו בצורה פוגענית ולא לגיטימית ללא יכולת מענה באותה הזירה.
- זירות נוספות
מערכת הלחצים, הדרישות והאתגרים הניהוליים של מנהלי בתי הספר הם אינסופיים. במקרים רבים המנהלים פשוט חשים "שק חבטות" עונתי של הגורמים המעורבים בעבודת בית הספר ללא יכולת להסגיר את תחושת עומס, הכאב והעלבון.
בשנים האחרונות, במסגרת עבודתי כיועץ ארגוני עם מנהלי בתי ספר זיהיתי שהמכנה המשותף בין כולם היה תחושת הבדידות המקצועית. כובד האחריות, המשימות האינסופיות, האתגרים המגוונים, המשאבים הדלים, המאבקים הפוליטיים וחוסר של גורמים אמפתיים ותומכים ברגעים קריטיים מחזקים את תחושת הבדידות.
תחושת הבדידות והחוסר בגורמים תומכים מביאים את המנהלים ליזום פחות ולהימנע משינויים במקרה הטוב ולשקול פרישה מניהול במקרה הרע. רבים מהם נמנעים לקבל/לבקש ייעוץ ותמיכה מקצועית בשלב התהוות תחושת הבדידות וזאת בשל עומס עבודה, לעיתים מהכחשה ולעיתים ממחסור במשאבים. חלקם אף לא מודעים לכך שהם זקוקים לשותף ניטרלי ונטול אינטרסים לשותפות למחשבות, לרגשות, להצלחות, לחוויות, לקשיים, לייעוץ מקצועי והתלבטות באשר לכלים להתמודדות עם "זירות הקרב" השונות.
כמובן, שמנהלי בתי ספר גם עושים טעויות, יש להם מה ללמוד ולהשתפר, לא בהכרח כולם מתאימים לתפקיד ויש אף כאלה "נפוחים" מחדוות הכח, אך רובם, מנהלים מצוינים ודמויות משמעותיות להתפתחות של התלמידים והמורים, אבל הם מוצאים את עצמם הרבה פעמים פשוט לבד!
